 |
 |
| איפה סביר להניח שתמצאו את עצמכם; בשורה הראשונה באצטדיון
ווימבלדון או עומדים על הכיסא ומריעים בזירת אגרוף תאילנדי? הבחירה שלכם גם תכריע
את המבחן בין האודי 3A ספורטבק לב.מ.וו סדרה 1 |
|
צלם: עופר חזן כתב: קובי ליאני
|
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
| בעולם של היום אפשר לחלק את מקצועות הספורט לשניים: לכאלה
שאפשר להגדירם כ`סטריליים` דוגמת שחייה אומנותית; ולכאלה שבקלות נופלים להגדרה
ההפוכה כמו הוקי קרח. קחו לדוגמה את משחק הטניס; גם כאשר זה נערך באצטדיון
ווימבלדון המפואר, ועל המשטח הירוק מתרוצצים אנדרי אגסי או אנה קורניקובה בגמר
אליפות גביע דייוויס - שקט של בית קברות שורר באצטדיון. הקהל נראה קפוא (ממתח או
משיעמום), השופט מסנן את הכרעותיו באדישות מוחלטת, והיחידים הנראים מתוחים (אם
בכלל) הם קרובי המשפחה של השחקנים. אפילו בספרייה העירונית יש יותר אקשן.
|
| ועכשיו, במעבר חד נרד אל המרתף המעופש והמסתורי מתחת לבניין
רב-הקומות בתאילנד, שם נערכת אליפות ה`מואי-טאי` השנתית; ריח חריף של זיעה, קהל
משולהב יצרים ואסיאתי אימתני ערום למחצה בשם טאקאדה מפרק ליריבו את העצמות בסדרת
בעיטות ובאגרופים, שדי באחד מהם כדי לשלוח כל אדם אחר לשנת שיקום באיכילוב. `ברברי
מדי` תגידו בוודאי, אבל בהחלט מותח עד מוות - תרתי משמע. ובכן, את הניגודיות
הבולטת הזו משקפות אולי שתי הקומפקטיות היוקרתיות שבהן עסקינן - האודי 3A ספורטבק
והב.מ.וו סדרה 1. במקום למתוח אתכם ולתת לכם להבין בעצמכם איזו מההגדרות מתאימה
יותר לכל אחת מהמכוניות, נתחיל ישר מהסוף: בחניית אצטדיון ווימבלדון סביר להניח
שנמצא הרבה יותר `ספורטבקים` אריסטוקרטיות מאשר ב.מ.וו סדרה 1. מדוע? מיד נסביר.
|
| עיצוב חיצוני ופנימי
|
| שתי המכוניות הן שינוי מרענן בעיצוב של שתי היצרניות
הגרמניות, וכבר בחניה אפשר לראות אותן זורקות מבטים של כעס זו לזו. מצד אחד, ה120-
חמושה בעיצוב החדש של ב.מ.וו המכונה `משטחי להבה` ונראה אצלה כבוטה ביותר במשפחה
הבווארית. היא נראית `רעה` (במובן הטוב של המילה) וממזרית - אוהבים או לא, זו שאלה
אחרת, אבל כך או כך, אי-אפשר להישאר אדישים אליה. מהצד היא אולי נראית לא ממש
פרופורציונית, אבל הרחקת קו הקורה הקדמית מבית הגלגל הקדמי ומיקומו של זה בקצה
המרכב מקנים לה הופעה כוחנית ואלימה למדי, כשל אותו מתאגרף תאילנדי. חלקה האחורי
מעורר קצת פחות תיאבון, בעיקר לנוכח הדלתות האחוריות, אבל עדיין מדובר בעיצוב שאין
רואים כל יום.
|
| הספורטבק קיבלה את העיצוב החדש של אודי, ובעיקר את הגריל
הנמתח מקצה מכסה המנוע עד תחתית הפגוש. היא נראית מעודנת ואלגנטית הרבה יותר מה1-,
כמעט נשית. גופה חלק למשעי כמו של דולפין, והוא חף כמעט מכל קימור או שבירות עיצוב
מצועצעות. אולם שלא כמו ב-3-A הרגילה בעלת שלוש הדלתות, הוספת זוג הדלתות
ב`ספורטבק` יצר במקרה של אודי מראה הדומה לסטיישן קטנה יותר מאשר להאצ`בק צעירה.
|
| למרבה הצער, את ההשקעה והיצירתיות בהופעתה החיצונית של ה1-,
התקשינו למצוא גם בתא הנוסעים שלה. אמנם לוח המחוונים פונה לעבר הנהג כמו שהורגלנו
מב.מ.וו, אבל האווירה הכללית אפרורית משהו, ואפילו פס הכרום שבדשבורד אינו מצליח
לעורר עניין. גם איכות החומרים וגימור הרכבתם יכלו להיות גבוהים יותר לנוכח תא
הנוסעים של אחותה הבכירה (סדרה 3). למרות זאת, זוג המושבים שמלפנים מרגישים נוחים
וגם תמיכת הצד שלהם, גם אם אינה קיצונית, עושה את העבודה בנהיגה ספורטיבית.
|
| תא הנוסעים של הספורטבק מותיר רושם רב יותר - מעין המשך
אלגנטי של העיצוב החיצוני. גם כאן אין התחכמויות או עיצוב עתיר מעוף, וגם כאן הצבע
השחור שולט, אבל כן אפשר למצוא רמה גבוהה ביותר של איכות חומרים וגימור הרכבתם.
הכול נראה מוצק ומוחשי, וממש קשה, אם בכלל, למצוא פגמים כלשהם. רק עודף מתגים
במרכז הדשבורד מושך אליו תשומת לב יתרה ובכך פוגע מעט באווירה. מכונית המבחן הגיעה
ברמת הגימור הגבוהה ביותר, ובה ריפודי עור אדום במושבים ובדלתות, שני חלונות שמש
ועוד. מיותר לציין שתוספות אלו מקפיצות את המחיר לרמה שערורייתית, ולכן נתייחס
אליהם בהסתייגות. ברמת האבזור הבסיסית של הספורטבק – היא נראית גם קודרת-משהו.
|
| מנועים, טכנולוגיה ושיטות הנעה
|
| כדי להשתייך לליגה העליונה, גם הטניסאי וגם המתאגרף
התאילנדי בילו חודשים ואף שנים במשטר אימונים מפרך. כך גם שתי המתמודדות שלנו
מביאות עמן את תוצאותיהן של שנים של פיתוחים טכנולוגיים בזירת המנועים. אמנם שתיהן
מצוידות במנועים בעלי נפח זהה, המפיקים את אותה כמות של סוסים ונתון כמעט זהה של
קג"מים, אבל שתיהן עושות זאת באמצעות טכנולוגיות שונות; ה3-A הטניסאית מגישה `סרב`
פתיחה `מסובב` בצורת הזרקת דלק ישירה לצילינדרים, ואילו ה-120 מחזירה חבטה בצורת
טכנולוגיית ה`וולווטרוניק` לתזמון השסתומים.
|
| ההספקים כאמור זהים (150 כ"ס), אבל הדרך שהם משוחררים בה אל
האספלט שונה; יחידת הכוח של האודי שקטה, חלקה וגמישה מאוד לאורך כל רצועת הסל"ד.
זה נהדר, אבל חסר אותו `פאנצ`` שמצית את הדמיון כמו ביחידת הכוח של ה120- -
במהירות התגובה שלו ובאופי פעולתו. אולם במבחן המציאות דווקא האודי השקטה והקרירה
שהגיעה למבחן עם כפפות של משי על ידיה הייתה זו שהובילה בכל סוגי ההאצות ולא
הב.מ.וו.
|
| הדמיון בין שתי המתמודדות כאן ממשיך לסעיף נוסף: תיבות
ההילוכים האוטומטיות בשתיהן נעזרות בשישה יחסי העברה, ונראה כי הן מצליחות באמת
להפיק את המרב והמיטב מהמנועים. עם זאת, התיבה של ה-120 טובה מעט עם חלוקה מוצלחת
יותר של ההילוכים ועם יותר חלקות בהחלפתם. ההבדל הגדול בין האודי לב.מ.וו מתחיל
בשיטת ההנעה; ה3-A מונעת באמצעות הגלגלים הקדמיים (יש גם אופציה להנעה כפולה),
ואילו ה-120 מורידה (דרך קבע) את הכוח אל הגלגלים האחוריים.
|
| עולים לזירה
|
| את ה`אקשן` על מגרש הטניס אפשר לראות רק אם הטניסאיות
לובשות חצאית קצרצרה, ואילו את המתח והטירוף אפשר לחתוך בסכין כבר בתור לקופות של
זירת ההיאבקות של הב.מ.וו. פתיחת מכסה המנוע של הב.מ.וו בתחתית הכביש ההררי מספקת
הסבר מהיר מדוע ההגה שלה מרגיש טוב הרבה יותר משל האודי. המהנדסים הבווארים הקפידו
על חלוקת משקל של 50:50 בין הצירים ודחקו את המנוע עמוק כל כך ונמוך כל כך לעומת
המתלה הקדמי ומכסה המנוע, והתוצאות מורגשות מיד. ההגה של ה120- חד, מהיר ומוחשי,
ועם בסיס גלגלים קצר וההנעה האחורית המפרידה את המנוע מהגלגלים המכוונים – יש לנו
כאן עסק עם מכונת נהיגה משעשעת למדי שאינה מתביישת לנסות להשליך את חלקה האחורי אל
מחוץ לקו הפנייה. ברוב המקרים היא רק מנסה משום ש-150 הסוסים שלה אינם מספיקים כדי
ליצור היגוי-יתר תחת כוח בתנאי כביש יבשים, גם במקרים של ניתוק מלא של בקרת
המשיכה. כל אלה עם בקרת היציבות וכיול טבעי לתת-היגוי מציבים רף בטיחות טוב עבור
הנהג הממוצע.
|
| כצפוי, האודי צוננת הרבה יותר בקטעים ההרריים, אבל היא אינה
מהירה פחות מה-1. אחיזת הכביש שלה גבוהה ביותר, וגם תחת פרובוקציות מרושעות כאשר
כל הבקרות כבויות, היא מיאנה לצאת מגדרה; תכונה זו עושה אותה מכונית ידידותית
ובטוחה מאוד עבור כל נהג. אבל עם זאת, קשה להתעלם מחוסר הריגוש שבה; ההגה `שתקן`
במיוחד ואינו מעביר כל אינפורמציה מהגלגלים הקדמיים. היא אינה נושפת ורושפת כמו
ה1-; להפך, היא שקטה, נינוחה ונעימה הרבה יותר - ולרבים תקסום תכונה זו יותר
מהשובבות של ה-120. לפני שנכריז כאן על המנצחת, ראוי שנבהיר מה נותנות לנו השתיים.
ובכן, שתיהן נותנות לרוכשיהן קודם כול תדמית יוקרתית אנינה שרק כסף יכול לקנות.
ואם כבר בכסף עסקינן, אז נציין כבר עכשיו שה120- בגרסתה הבסיסית עולה 220 אלף שקל
וכוללת רשימת אביזרים צנועה למדי. הספורטבק עולה 217 אלף שקל בגרסתה הבסיסית
ומציעה כבר שם בקרת אקלים מפוצלת (מזגן מכני בב.מ.וו), אבל היא מחסירה מרשימת
האביזרים את החישוקים הקלים של הב.מ.וו ומציעה ארבע כריות אוויר בלבד (שש
בב.מ.וו). מכונית המבחן - שהגיעה כאמור ברמה הגבוהה ביותר, הכוללת ריפודי ודיפוני
עור, שני חלונות שמש ושאר ירקות - חוצה כבר את קו ה-260 אלף שקל! וזה בהחלט יקר.
אפילו מאוד.
|
| ובכן, בסוף היום ישנה הבחירה הקשה בין צפייה באלוף
ה`מואי-טאי` מעופף באוויר ומחלק בעיטות מסובבות ובין כמה דקות של נחת בשורה
הראשונה מול הטניסאית היפה ביותר בשכונה. ללא ספק בחירה קשה. בשלב שקלול הציונים
נטו המספרים לטובת הב.מ.וו, שהובילה בפער זניח על האודי. אבל הבחירה האמיתית בין
השתיים היא לחלוטין שאלה של אופי, העדפות ובעיקר פוזה; אם חשקה נפשכם במכונת נהיגה
מוחשית, ה-120 היא הבחירה הנכונה, אך אם סעיפי הנוחות והאיכות נמצאים אצלכם גבוה
יותר בסדר העדיפויות, הספורטבק תיתן מענה טוב יותר. על כל פנים, אנחנו העדפנו את
הב.מ.וו.
|
| www.motocar.com
החדשה לקוחה מאתר מוטוקאר |
|
 |